Guittine
Daf 23b
גֵּר שֶׁמֵּת וּבִזְבְּזוּ יִשְׂרָאֵל אֶת נְכָסָיו. וְהָיוּ שָׁם עֲבָדִים בֵּין גְּדוֹלִים בֵּין קְטַנִּים. יָֽצְאוּ לְחֵירוּת. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר. גְּדוֹלִים יָֽצְאוּ לְחֵירוּת. קְטַנִים לֹא יָֽצְאוּ לְחֵירוּת. לָמָּה. שֶׁהֵן יָֽצְאוּ בְמִיתַת רַבָּן. מֵעַתָּה אֲפִילוּ גְדוֹלִים. אָמַר רִבִּי בָּא. גְּדוֹלִים עַל יְדֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן דַּעַת לְזַכּוֹת אֶת עַצְמָן יָֽצְאוּ לְחֵרוּת. קְטַנִים עַל יְדֵי שֶׁאֵין בָּהֶן דַּעַת לְזַכּוֹת לְעַצְמָן לֹא יָצָא לְחֵירוּת. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. הֲלָכָה כְּאַבָּא שָׁאוּל. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. תַּמָּן אָמַר רִבִּי סִימוֹן בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי וְרִבִּי יוֹסִי בֶּן שָׁאוּל בְּשֵׁם רִבִּי. הַמִּתְייָאֵשׁ מֵעַבְדּוֹ אֵינוֹ רַשַּׁאי לְשַׁעְבֵּד בּוֹ. אָֽמְרִין. מַה דְאָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ לְשַׁעְבֵּד. דְּלָא יְהַב לָא יְהַב. דִּילְמָא הֲלָכָה לְשַׁעְבְּדוֹ וְצָרִיךְ לִכְתוֹב לוֹ גֵּט שִׁיחְרוּר וְהָכָא הוּא אָמַר הָכֵין. שֶׁמַעְנוּ דְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. יָפֶה לִימְּדֵנִי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. דִּילְמָא הֲלָכָה כְּאַבָּא שָׁאוּל. אָמָתֵיהּ דְּרַבָּא בַּר זוּטְרָא עֲרָקָת. אִיתְייָאֵשׁ מִינָּהּ. אָתָא שָׁאַל לְרִבִּי חֲנִינָה וּלְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. אָֽמְרוּ. אֵינוֹ רַשַׁאי לְשַׁעְבְּדָהּ. 23b מָהוּ לִכְתוֹב לָהּ גֵּט שִׁיחְרוּר. אָֽמְרוּ לֵיהּ. אִם כָּתַבְתָּ יְאוּת אַתְּ עֲבַד. רִבִּי חֲנִינָה בְשֵׁם רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵה. עֶבֶד שֶׁנָּשָׂא בֶּן חוֹרִין לִפְנֵי רַבּוֹ יָצָא לְחֵירוּת. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אֶמֶשׁ הָיִיתִי יוֹשֵׁב וְשׁוֹנֶה. הַּכּוֹתֵב כְּתַב קִידּוּשִׁין לְעַבְדּוֹ אוֹ כְתַב נִישּׂוּאִין לַאֲמָתוֹ. רִבִּי אוֹמֵר. זָכָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. לֹא זָכָה. אָהֵן תַּנַּייָא קַדְמִייָא סָבַר כְּרִבִּי זָכָה.
Traduction
Un prosélyte étranger meurt sans laisser d’héritier (de sorte que ses biens restent abandonnés); parmi les biens qu’il a laissés et dont un israélite s’est emparé (123)Cf J, (Pessahim 2, 2) (t 5, p 24), et (Baba Batra 9, 1) ( 16d), il se trouve des esclaves, soit adultes, soit enfants, ils seront avant tout déclarés libres (c’est le premier effet de l’abandon des biens). Aba Saül dit: les esclaves adultes deviendront libres, non les jeunes. Pourquoi cela? Parce que l’affranchissement a eu lieu par le fait du décès de leur maître (et lorsqu’aussitôt après, un israélite s’en est emparé, il en a pris possession). -Mais alors il devrait en être de même pour les grands? -C’est que, dit R. Aba, les grands possèdent l’intelligence nécessaire pour s’acquérir eux-mêmes lors de l’abandon, et de ce fait ils ont été libérés, tandis que les enfants n’ont pas cette faculté et ne bénéficient pas de la libération. R. Josué b. Levi dit que l’avis d’Aba Saül sert de règle. -Est-ce que R. Josué b. Levi ne se contredit pas lui-même? Plus haut, R. Simon au nom de R. Josué b. Levi et R. Yossé b. Saül au nom de Rabbi disent que si un maître a renoncé à un esclave (s’il a supposé ne plus l’avoir), il ne pourra plus le contraindre au service (sans distinguer entre le petit et le grand, l’abandon sera effectif; pourquoi donc adopte-t-il l’avis d’Aba Saül, de maintenir comme esclaves les jeunes, malgré leur abandon)? -Ce qu’a dit R. Josué b. Levi, fut-il répondu, se rapporte au point de vue de l’esclavage (qui, depuis l’abandon, cesse d’avoir lieu), mais ce qui n’a pas été donné (l’acte d’affranchissement) continue à manquer; or, il n’est pas dit d’adopter la règle au point de vue de l’esclavage, mais seulement d’admettre l’avis d’Aba Saül (en ses diverses conséquences, avec distinction motivée entre les adultes et les enfants). Reste toujours cette question: si l’esclave estropié a encore besoin d’affranchissement pour être libéré, pourquoi établir ici la distinction entre l’adulte (qui peut disposer de lui-même) et l’enfant (qui ne le peut pas)? Or, nous avons entendu dire par R. Yohanan que R. Josué b. Levi a enseigné une bonne règle (124)Puisque celui-ci exige l'acte d'affranchissement par analogie avec le divorce, on devrait -comme pour la femme- ne pas distinguer entre l'esclave adulte et l'enfant? Oui, mais il n’a pas dit pour cela d’adopter l’avis d’Aba-Saül. La servante de Raba b. Zoutra s’étant enfuie, celui-ci renonça à elle (en fit abandon dans sa pensée), mais il alla consulter R. Hanina et R. Josué b. Levi pour savoir quel sera son droit si elle revient: il ne pourra plus l’astreindre à l’esclavage, lui fut-il répondu. -Faut-il pourtant lui écrire un acte d’affranchissement? -Si tu l’écris, fut-il répondu, tu feras bien. – R. Hanina dit au nom de R. Ismaël b. R. Yossé: le fait du mariage d’un esclave avec une fille libre en présence de son maître (avec son consentement) entraîne son affranchissement (en consentant à une telle union, le maître l’a pour ainsi dire libéré). Justement hier, dit R. Yohanan, j’étais assis à étudier l’enseignement où il est dit que si un maître rédige un contrat de mariage pour son esclave qui doit se marier, ou un acte promettant d’épouser sa servante, selon Rabbi, la consécration sera effective; mais selon les autres sages, elle ne le sera pas. Or, le docteur précité (R. Ismaël b. R. Yossé) admet comme Rabbi la validité d’une telle acquisition (qui implique l’affranchissement de l’esclave)- (125)Suit une page traduite en (Pessahim 2, 2).
Pnei Moshe non traduit
גר שמת. ואון לו יורשין וכל נכסיו הפקר:
יצאו לחירות. דהן קודמין לכל אדם להחזיק בעצמן ולזכות מן ההפקר:
למה. לא יצאו לחירות מפני שהן יצאו במיתת רבן וכל המחזיק בהן זכה א''כ מעתה אפי' גדולים ומשני שאני גדולים שיש להן דעת לזכות את עצמן:
מחלפא שיטתיה דר'. יהושע בן לוי תמן. לעיל אמר המתייאש מעבדו אינו רשאי לשעבד בו ולא חילק בין גדול לקטן והכא אמר הל' כאבא שאול קטנים לא יצאו לחירות ואמאי והא הפקר נינהו:
אמרין מרי דאמר ר' יהושע לשעבד. לענין שיעבוד הוא דקאמר התם שכיון שהפקירו אינו רשאי לשעבד בו:
דלא יהב לא יהב כלומר אבל מכל מקום מה שלא ניתן לא ניתן דהרי צריך ליתן לו גט שחרור כדקאמר לעיל:
דילמא הלכה לשעבדו. בתמיה כלומר וכי קאמר הכא הלכה לשעבדו דתיקשי לא קאמר אלא הלכה כאבא שאול לענין קטנים וטעמא דאף על גב שהפקר הן מכל מקום מעוכבין גט שיחרור אלא שפקע מהן רשות רבן דהרי מת ואין לו יורשין ואין כאן מי שיכתוב להן גט שיחרור והילכך גדולים שיש להם יד לזכות עצמן פקע רשותן בלא גט שיחרור אבל קטנים שאין להם יד לא וכל המחזיק בהן זכה:
וצריך לכאוב לו גט שיחרור והכא הוא אמר הכין. כלומר דעדיין היא גופה קשיא מדקאמר לעיל צריך לכתוב לו גט שיחרור וא''כ אמאי מחלק בין גדול לקטן כדמסיק הקושיא:
שמענו כו'. שהרי שמענו טעמי' דריב''ל מדאמר ר' יוחנן לעיל יפה לימדני דצריך גט שיחרור כלום למדו אלא מאשה ואי מאשה יליף לה מה אשה בין גדולה בין קטנה התרתה בגט אף עבד בין גדול בין קטן לא תחלוק בו והיכי דרבו חי צריך גט שיחרור אבל הכא שאין כאן מי שיכתוב ואמאי קטנים לא יצאו לחירות:
דילמא הלכה כאבא שאול. בתמיה:
אינו רשאי לשעבדה. דכיון שברחה ונתיאש ממנה כהפקר היא:
מהו לכתוב. אם צריכה גט שיחרור:
אם כתבת יאות את עבד. אם תעשה ותכתוב יפה את עושה:
יצא לחירות. דאי לאו דשחרריה לא הוי שביק ליה נמי נסב בת חורין:
הכותב שטר קידושין לעבדו. שקידש העבד אשה וכתב בו רבו שטר הקידושין:
או כתב נשואין לאמתו. שכתב לה הרי את מקודשת לי:
רבי אומר זכה. ומקודשת וחכמים אומרים לא זכה דעדיין לא יצא לחירות בזה והיאך קאמרת דיצא לחירות בהא דנשא בת חורין לפני רבו:
אהן תנייא קדמייא. האי תנא ר' ישמעאל בר' יוסי סבר כרבי דקאמר זכה וה''ה אם נשא לפני רבו:
Guittine
Daf 24a
משנה: מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין עוֹבֵד אֶת רַבּוֹ יוֹם אֶחָד וְאֶת עַצְמוֹ יוֹם אֶחָד דִּבְרֵי בֵית הִלֵּל. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים תִּיקַּנְתֶּם אֶת רַבּוֹ וְאֶת עַצְמוֹ לֹא תִקַּנְתֶּם. לִישָּׂא שִׁיפְחָה אֵינוֹ יָכוֹל בַּת חוֹרִין אֵינוֹ יָכוֹל יִבָּטֵל. וַהֲלֹא לֹא נִבְרָא הָעוֹלָם אֶלָּא לְפִירְייָה וְרִבְייָה שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תוֹהוּ בְּרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ. אֶלָּא מִפְּנֵי תִיקּוּן הָעוֹלָם כּוֹפִין אֶת רַבּוֹ וְעוֹשֶׂה אוֹתוֹ בֶּן חוֹרִין וְכוֹתֵב שְׁטָר עַל חֲצִי דָמָיו. חָֽזְרוּ בֵית הִלֵּל לְהוֹרוֹת כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי.
Traduction
Si un individu est à moitié esclave et à moitié libre (126)Si p ex 2 frères ont hérité un esclave, et l'un d'eux l'a affranchi 5 (Eduyot 1, 13), il servira un jour son maître, et il sera libre un jour; c’est l’opinion de l’école de Hillel. L’école de Shammaï dit: Vous avez défendu les intérêts du maître, mais non pas ceux de l’esclave; il ne peut pas épouser une femme libre, car il est à moitié esclave; il ne peut pas épouser une esclave (127)Les esclaves pouvaient donc contracter entr'eux de véritables mariages, car il est à moitié libre (128)Cf, (Qidushin 1, 3) Cette dernière phrase incidente (ou explicative) manque dans le texte jérusalémite. Restera-t-il célibataire? Mais le monde n’a été créé que pour la reproduction; car il est écrit: ''Dieu n’a pas créé le monde pour qu’il reste désert, mais pour qu’il soit habité'' (Is 45, 18). Il faut donc, pour l’utilité publique, forcer le maître à l’affranchir, et l’esclave s’engagera par acte à payer au maître la moitié de sa valeur. L’école de Hillel finit alors par adopter l’opinion de l’école de Shammaï (129)Le comment de R Ascher cite ici un passage (B,43a) d'où il résulte que le fils naturel est un hériter, puis un autre passage (B, Yebamot22) concluant qu'un Mamzer (bâtard) hérite aussi.
Pnei Moshe non traduit
מתני' מי שחציו עבד וחציו בן חורין. כגון עבד של שני שותפין ושחררו אחד מהן א''נ שקבל רבו ממני חצי דמיו ושחרר חציו באותן הדמים:
תקנתם את רבו. שאינו חסר כלום:
שפחה אינו יכול. מפני צד חירות שבו:
בת חורין אינו יכול. מפני צד עבדות שבו:
לא תוהו בראה. יוצר הארץ לא על תהו להיות ריקנין ברא אותם כי אם לשבת להיות בה ישוב יצרה:
כופין את רבו ועושהו בן חורין. וה''ה אם היה עבד של ק' שותפין ואחד מהן שחררו כופין את כלם לשחררו:
משנה: הַמּוֹכֵר אֶת עַבְדּוֹ לַגּוֹיִם אוֹ לְחוּצָה לָאָרֶץ יָצָא בֶּן חוֹרִין. אֵין פּוֹדִין אֶת הַשְּׁבוּיִין יוֹתֵר עַל כְּדֵי דְמֵיהֶן מִפְּנֵי תִיקּוּן הָעוֹלָם. וְאֵין מַבְרִיחִין אֶת הַשְּׁבוּיִין מִפְּנֵי תִיקּוּן הָעוֹלָם. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִפְּנֵי תַקָּנַת שְׁבוּיִים. וְאֵין לוֹקְחִין סְפָרִים תְּפִילִין וּמְזוּזוֹת מִן הַגּוֹיִים יוֹתֵר עַל כְּדֵי דְמֵיהֶן מִפְּנֵי תִיקּוּן הָעוֹלָם.
Traduction
Si un individu vend son esclave à un païen ou à un homme qui va le conduire à l’étranger, l’esclave devient libre (134)La loi rabbinique le libère, pour lui éviter les mauvais traitements probables des païens. -On ne donne pas pour racheter les prisonniers (135)Quoique ce soit l'œuvre la plus méritoire, dit le Talmud B, Baba Batra8a plus qu’ils ne valent; c’est une mesure d’utilité publique? -On ne doit pas chercher à faire prendre la fuite aux prisonniers (il faut les racheter); c’est aussi une règle d’utilité publique (136)S'ils se sauvaient, les païens maltraiteraient d'autant plus les prisonniers qu'ils prendraient une autre fois. R. Simon b. Gamliel dit: C’est un précepte donné dans l’intérêt de ceux qui sont déjà retenus en prison (137)Même motif que celui de la note précédente. On n’achète pas de livres (de l’Ecriture-Sainte), de phylactères ou de mezuzot aux païens à un prix qui dépasse leur valeur; c’est aussi un précepte d’utilité publique (138)De crainte d'abus, comme pour le rachat des prisonniers.
Pnei Moshe non traduit
מתני' יצא בן חורין. אם ברח מן העכו''ם או שקנסו אותו ב''ד לפדותו כדאמרינן בגמרא רבו ראשון נותן את דמיו שכופין איתו לפדותו ואחר שפדאו לא ישתעבד בו וקנס חכמים הוא לפי שהפקיעו מן המצות וכן לח''ל יצא לחירות לפי שהוציאו מא''י:
מפני תיקון העולם. שלא ימסרו העכו''ם עצמן להרבות להביא שבויין כשרואין שמוכרין אותן ביותר מכדי דמיהן:
ואין מבריחין את השבויין מפני תיקון העולם. שמא יקצפו על השבויים העתידים לבא לידם ויתנום בשלשלאות וישימו בסד רגלם:
רבן שמעון בן גמליאל אומר מפני תקנת שבויין. דלא חייש רבן שמעון בן גמליאל על העתידים לבא בשביה אלא א''כ יש עתה עמו שבויים אחרים ואם אין שם שבוי אלא הוא יחידי מבריחין אותו והל' כתנא קמא:
יותר על דמיהן. שלא להרגיל אותן לגונבן ולגוזלן:
הלכה: מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין כול'. הֵיאַךְ אֶפְשָׁר חֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין. תִּיפְתָּר אוֹ כְרִבִּי. דְּרִבִּי אוֹמֵר. אָדָם מְשַׁחְרֵר חֲצִי עַבְדּוֹ. אוֹ דִבְרֵי הַכֹּל בְּעֶבֶד שֶׁלִּשְׁנֵי שׁוּתָפִין וְעָמַד אֶחָד מֵהֶן וְשִׁיחְרֵר חֶלְקוֹ. מָצָא מְצִיאָה. בְּיוֹם שֶׁל רַבּוֹ שֶׁל רַבּוֹ. בְּיוֹם שֶׁלְּעַצְמוֹ שֶׁלְּעַצְמוֹ. וְלֵית מָחָר בְּעֵי יְעַבְדָּהּ לֵיהּ לְמָרֵיהּ. קִידֵּשׁ אִשָּׁה. בְּיוֹם שֶׁל מָרֵיהּ אֵין חוֹשְׁשִׁין לְקִידּוּשָׁיו. בְּיוֹם שֶׁלְּעַצְמוֹ חוֹשְׁשִׁין לְקִידּוּשָׁיו. וְלֹא כֵן אָמַר רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין קִידֵּשׁ אִשָּׁה אֵין חוֹשְׁשִׁין לְקִידּוּשָׁיו. דִּכְוָותָא גֵּירַשׁ אֵין חוֹשְׁשִׁין לְגֵירוּשָׁיו.
Traduction
Comment est-il possible qu’un individu soit à moitié esclave et à moitié libre? On peut expliquer ce cas de deux façons (130)Cf J, (Qidushin 1, 3) ( 60a): Ou bien il est conforme à l’avis de Rabbi, qui dit (dans une barayeta) qu’il est permis d’affranchir son esclave à moitié; ou bien, il est conforme à l’avis de tous (sans conteste) s’il s’agit de l’esclave de deux associés dont l’un a affranchi l’esclave pour sa part. Lorsqu’un tel individu trouve un objet perdu au jour où il appartient à son maître, la trouvaille appartiendra au maître; si c’est au jour où il dispose de lui-même la trouvaille lui appartiendra, car au lendemain tout ce qu’il fera (le jour entier) sera pour son maître (131)Il n'a donc pas, - le jour où il est libre -, à partager le profit de sa trouvaille. Lorsqu’il a consacré une femme au jour où il dépend de son maître, le mariage est sans valeur; mais s’il s’est marié au jour où il s’appartient, l’union sera valable. Cependant, R. Hiya au contraire a dit au nom de R. Yohanan (132)J, (Pessahim 8, 1) fin que le mariage contracté par l’homme à moitié esclave et à moitié libre est sans valeur, et de même la répudiation faite dans ces circonstances est nulle.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תיפתר או כרבי דפליגי בברייתא המשחרר חצי עבדו רבי אומר קנה וחכמים אומרים לא קנה או כד''ה בעבד של ב' שותפין:
מצא מציאה. זה שחציו עבד וחציו ב''ח לדברי ב''ה במשנה ראשונה:
ולית מחר בעי יעבדי' ליה למריה. כלומר טעמא מפר' מפני מה ביום של עצמו כולו לעצמו שהרי למחר בעי ליה לעבוד למריה ואין לו כלום הילכך ביום של עצמו כולו לעצמו:
ביום של עצמו חוששין לקידושיו. דכבן חורין הוא:
ולא כן כו'. כלומר דמייתי ראי' מהא דאמר ר' יוחנן בקידושין אם קידש אשה אין חוששין לקידושיו וקאמר התם דכוותה אם גירש אין חוששין לגירושין והיכי משכחת לה גירש הא אין לו קידושין אלא על כרחך דביום של עצמו חוששין לקידושיו ואם גירש למחר ביום של רבו אין חוששין לגירושיו:
תַּמָּן תַּנִּינָן. אֵין נוֹשְׂאִין נָשִׁים בְּמוֹעֵד. שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מִשּׁוּם בִּיטּוּל פִּרְייָה וְרִבְייָה. בְּעוֹן קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. עֵבֵד מָהוּ שֶׁיִּשָּׂא אִשָּׁה בְמוֹעֵד. אָמַר לֵיהּ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. לִיבְטִיל. וַהֲלֹא לֹא נִבְרָא הָעוֹלָם אֶלָּא לְפִרְייָה וְרִבְייָה. וְאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל שֶׁהוּא מְצוּוֶּה עַל פִּרְייָה וְרִבְייָה אָסוּר לוֹ לִישָּׂא אִשָּׁה בְּמוֹעֵד.
Traduction
– On a enseigné ailleurs (133)(Moed Qatan 1, 7): ''Il n’est pas d’usage de se marier aux jours de demi-fête''. Sur quoi Simon b. Aba dit au nom de R. Yohanan que les mariages sont interdits à ce moment pour ne pas nuire à la multiplication de l’espèce humaine (si c’était permis alors, on ajournerait tous les mariages à la demi-fête). On demanda en présence de R. Yossa si un esclave peut se marier à cette époque? On déduit la réponse, dit-il, de l’enseignement précité (disant d’affranchir tout à fait l’esclave à moitié libre, pour qu’il puisse se marier); or, le monde a été créé en vertu du principe biblique de se multiplier, et R. Simon b. Aba dit au nom de R. Yohanan que tout individu soumis à ce devoir de propagation ne pourra pas se marier à l’époque des demi-fêtes.
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. במועד קטן:
משום ביטול פריה ורביה. שהכל ימתינו ויצפו לישא במועד שיהיו עושין סעודה אחת למועד ולנשואין ואין אדם נושא אשה כל השנה כולה:
עבד מהו שישא אשה במועד. אם מצווה הוא על פריה ורביה או לא ופשיט לה ממתניתין שהוא מצווה על פריה ורביה ואסור לישא במועד:
מִי מְשַׁחְרֵר. רַב אָמַר. בֵּין רַבּוֹ הָרִאשׁוֹן וּבֵין רַבּוֹ הַשֵּׁינִי. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אֵין לָךְ מְשַׁחְרֵר אֶלָּא רַבּוֹ הָרִאשׁוֹן בִּלְבַד. הָתִיב רִבִּי חַגַּיי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רַב. יִשְׂרָאֵל שֶׁהִלְוָה אֶת הַנָּכְרִי עַל חָמֵיצוֹ אַחַר הַפֶּסַח מוֹתָּר בַּהֲנָאָה. אִין תֵּימַר. בִּרְ יִשְׂרָאֵל הוּא וִיהֵא אָסוּר מָה עֲבִיד לָהּ רַב. אָמַר רִבִּי יוּדָן. קַל הוּא בְשִׁחְרוּר. כְּהָדָא דְתַנֵּי. הָעוֹשֶׂה עַבְדּוֹ אֻפּוֹתֵיקֵי. מְכָרוֹ אֵינוֹ מָכוּר. שִׁחְרְרוֹ מְשׁוּחְרָר. חֵיילֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן מִן הָדָא. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אֵינוֹ כוֹתֵב אֶלָּא מְשַׁחְרֵר. אִילּוּ הַמְשַׁעְבֵּד שָׂדֶה לַחֲבֵירוֹ וּמְכָרָהּ שֶׁמָּא אֵין בַּעַל חוֹב בָּא וְטוֹרֵף. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. פָּתַח לָנוּ רִבִּי יוֹחָנָן פֶּתַח (ר') מֵאִיר בְּדָה כְאוֹרָה. לֹא מָצִינוּ עֶבֶד מִשְׁתַּחְרֵר וְחוֹזֵר וּמִשְׁתַּעְבֵּד. מֵעַתָּה לֹא יִכְתוֹב לוֹ שְׁטָר עַל דָּמָיו. אָמַר רִבִּי אִילָא. מוּטָּב שֶׁיֹּאמַר לוֹ. תֵּן לִי מָאתַיִם זוּז שֶׁיֵּשׁ לִי בְיָדָךְ. וְלֹא שֶׁיֹּאמַר לוֹ. עַבְדִּי אַתָּה. רַבָּנִין דְּקַיְסָרִין אָֽמְרִין בְשֵׁם רִבִּי בּיסא. אַתְיָא דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל כְּרִבִּי מֵאִיר. כְּמַה דְרִבִּי מֵאִיר קוֹנֵס בִּדְבָרִים כֵּן רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל קוֹנֵס בִּדְבָרִים. דְּתַנֵּי. 24a שְׁטָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רִבִּית קוֹנְסִין אוֹתוֹ וְאֵינוֹ גוֹבֶה לֹא אֶת הַקֶּרֶן וְלֹא אֶת הָרִיבִּית. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. גּוֹבֶה אֶת הַקֶּרֶן וְלֹא אֶת הָרִיבִּית.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
מי משחרר. הא דקתני במתני' עבד שעשאו רבו אפותיקי ושחררו מי שחררו:
בין רבו הראשון ובין רבו השני. ה''פ לשיטתא דהאי תלמודא דרב סבר כמ''ד בפ' כל שעה בעל חוב למפרע הוא גובה כלומר אם בא לידי גוביינא אמרינן איגלאי מילתא למפרע דמשעה שהלוהו עמדו נכסיו הללו בחזקתו ולפיכך מן הדין שחרור של שניהם לאו שחרור הוא דהלוה אינו יכול לשחררו שמא לא יהיה לו מעות לסלקן לזמן הפרעון ומשאר נכסים לא יכול לסלקו דהא באפותיקי מפורש מיירי כדפרישית במתני' ונמצא משעת הגביי' קם העבד למפרע ברשותו של מלוה ושחרור דהלוה לאו כלום הוא וכן המלוה אינו יכול לשחררו שמא לא יבא לידי גוביינא מהעבד שהרי אם ירצה הלוה לסלקו במעות מסלקו ומתני' הכי מיתפרשא שורת הדין אין העבד חייב כלום במצות הנוהגות בבני חורין דמי הוא ששחררו לאו כלום הוא אלא מפני תיקון העולם הוא הואיל ויצא עליו שם בן חורין ואם הראשון שחררו ואח''כ בא לידי גוביינא כופין את רבו השני ועושה אותו ב''ח והעבד כותב שטר על דמיו ורשב''ג סבר אין העבד כותב דאיהו מאי עביד ליה אלא המשחרר כותב ואם השני שחררו ולא בא לידי גוביינא שסילקו הלוה במעות כופין רבו הראשון ועושה אותו ב''ח והעבד כותב שטר על דמיו ורשב''ג סבר המשחרר כותב וקמיפלגי בהיזק שאינו ניכר אי שמיה היזק או לא דהרי שחרור של שניהם לאו שחרור מן הדין הוא אלא מדרבנן והיזק שאינו ניכר מיקרי:
ר' יוחנן. פליג דס''ל כמ''ד מכאן ולהבא הוא גובה והילכך לאו ברשות של המלוה כלל הוא עד שעת הגבייה ושחרור שלו אפילו מדרבנן בעלמא לאו כלום הוא ואין לך קרוי משחרר אלא רבו הראשון בלבד ומתני' הכי מיתפרשא שורת הדין אין העבד חייב כלום לרבו שני ששיחרור של רבו הראשון הפקיעו מידי שיעבוד אלא מפני תיקון העולם שלא יפגענו בשוק ויאמר לו עבדי אתה כדמפרש לקמן כופין רבו שני לעשות אותו ב''ח והעבד כותב שטר על דמיו ורשב''ג סבר המשחרר כותב מפני שהזיק שיעבודו של חבירו ות''ק סבר המזיק שיעבודו של חבירו פטור:
מתניתא. ברייתא בפ' כל שעה ישראל שהלוה לעכומ''ז על חמצו לאחר הפסח אינו עובר:
אין תימר ברשות ישראל הוא. כלומר לדידך דאמרת למפרע הוא גובה וא''כ החמץ בפסח ברשות ישראל הוא ויהא אסור וקשיא לרב:
קל הוא בשיחרור. כלומר אימא לך בעלמא ס''ל לרב נמי ב''ח מכאן ולהבא הוא גובה ושאני בשחרור דקל הוא שהקלו בו הואיל ויצא עליו שם שיחרור מרבו השני ולפיכך מיתוקמא מתני' בשחררו רבו שני נמי:
כהדא כו'. דיש חילוק בין מכר לשיחרור הואיל ויצא עליו שם שיחרור וה''ה נמי לענין שיחרור של רבו שני:
חייליה דרבי יוחנן. ראיתו של ר''י דברבו ראשון לחוד הוא דמיתוקמא מתני' מדקאמר רשב''ג אינו כותב אלא משחרר ולא קאמר המשחרר דהוי משמע מי ששחררו כדמפ' רב אלא ש''מ דעל רבו הראשון קאי דלדידיה משחרר קרינן ליה דברשותו הוא כר' יוחנן:
אילו המשעבד כו'. לר' יוחנן פריך והשתא מסיק לה למילתיה לפרושי המתני' אליבי' כדאמרן:
שמא אין ב''ח בא וטורף. מן הלקוחות באפותיקי מפורש והכא נמי מאי איכפת ליה לשני בשחרור של הראשון וישתעבד בעבדו שהוא אפותיקי שלו:
פתח לנו ר' יוחנן. לפרש טעמא מה שפתח ג''כ ר' מאיר בזה דהיינו טעמא שלא מצינו כו' דכיון דחל עליו שיחרור תו לא פקע:
מעתה לא יכתוב לו. העבד שטר על דמיו ששיחרור של הראשון הפקיעו מידי שיעבוד ומשני ר' אילא מוטב כו' כדלעיל:
אתיא דרשבב''ג. דאמר המשחרר כותב כר''מ דקונם בדברים וטעמיה דרשב''ג נמי משום קנס הוא:
שטר שיש בו ריבית. מפורש:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source