גֵּר שֶׁמֵּת וּבִזְבְּזוּ יִשְׂרָאֵל אֶת נְכָסָיו. וְהָיוּ שָׁם עֲבָדִים בֵּין גְּדוֹלִים בֵּין קְטַנִּים. יָֽצְאוּ לְחֵירוּת. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר. גְּדוֹלִים יָֽצְאוּ לְחֵירוּת. קְטַנִים לֹא יָֽצְאוּ לְחֵירוּת. לָמָּה. שֶׁהֵן יָֽצְאוּ בְמִיתַת רַבָּן. מֵעַתָּה אֲפִילוּ גְדוֹלִים. אָמַר רִבִּי בָּא. גְּדוֹלִים עַל יְדֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן דַּעַת לְזַכּוֹת אֶת עַצְמָן יָֽצְאוּ לְחֵרוּת. קְטַנִים עַל יְדֵי שֶׁאֵין בָּהֶן דַּעַת לְזַכּוֹת לְעַצְמָן לֹא יָצָא לְחֵירוּת. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. הֲלָכָה כְּאַבָּא שָׁאוּל. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. תַּמָּן אָמַר רִבִּי סִימוֹן בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי וְרִבִּי יוֹסִי בֶּן שָׁאוּל בְּשֵׁם רִבִּי. הַמִּתְייָאֵשׁ מֵעַבְדּוֹ אֵינוֹ רַשַּׁאי לְשַׁעְבֵּד בּוֹ. אָֽמְרִין. מַה דְאָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ לְשַׁעְבֵּד. דְּלָא יְהַב לָא יְהַב. דִּילְמָא הֲלָכָה לְשַׁעְבְּדוֹ וְצָרִיךְ לִכְתוֹב לוֹ גֵּט שִׁיחְרוּר וְהָכָא הוּא אָמַר הָכֵין. שֶׁמַעְנוּ דְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. יָפֶה לִימְּדֵנִי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. דִּילְמָא הֲלָכָה כְּאַבָּא שָׁאוּל. אָמָתֵיהּ דְּרַבָּא בַּר זוּטְרָא עֲרָקָת. אִיתְייָאֵשׁ מִינָּהּ. אָתָא שָׁאַל לְרִבִּי חֲנִינָה וּלְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. אָֽמְרוּ. אֵינוֹ רַשַׁאי לְשַׁעְבְּדָהּ. 23b מָהוּ לִכְתוֹב לָהּ גֵּט שִׁיחְרוּר. אָֽמְרוּ לֵיהּ. אִם כָּתַבְתָּ יְאוּת אַתְּ עֲבַד. רִבִּי חֲנִינָה בְשֵׁם רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵה. עֶבֶד שֶׁנָּשָׂא בֶּן חוֹרִין לִפְנֵי רַבּוֹ יָצָא לְחֵירוּת. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אֶמֶשׁ הָיִיתִי יוֹשֵׁב וְשׁוֹנֶה. הַּכּוֹתֵב כְּתַב קִידּוּשִׁין לְעַבְדּוֹ אוֹ כְתַב נִישּׂוּאִין לַאֲמָתוֹ. רִבִּי אוֹמֵר. זָכָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. לֹא זָכָה. אָהֵן תַּנַּייָא קַדְמִייָא סָבַר כְּרִבִּי זָכָה.
Pnei Moshe (non traduit)
גר שמת. ואון לו יורשין וכל נכסיו הפקר:
אהן תנייא קדמייא. האי תנא ר' ישמעאל בר' יוסי סבר כרבי דקאמר זכה וה''ה אם נשא לפני רבו:
רבי אומר זכה. ומקודשת וחכמים אומרים לא זכה דעדיין לא יצא לחירות בזה והיאך קאמרת דיצא לחירות בהא דנשא בת חורין לפני רבו:
או כתב נשואין לאמתו. שכתב לה הרי את מקודשת לי:
הכותב שטר קידושין לעבדו. שקידש העבד אשה וכתב בו רבו שטר הקידושין:
יצא לחירות. דאי לאו דשחרריה לא הוי שביק ליה נמי נסב בת חורין:
אם כתבת יאות את עבד. אם תעשה ותכתוב יפה את עושה:
מהו לכתוב. אם צריכה גט שיחרור:
אינו רשאי לשעבדה. דכיון שברחה ונתיאש ממנה כהפקר היא:
שמענו כו'. שהרי שמענו טעמי' דריב''ל מדאמר ר' יוחנן לעיל יפה לימדני דצריך גט שיחרור כלום למדו אלא מאשה ואי מאשה יליף לה מה אשה בין גדולה בין קטנה התרתה בגט אף עבד בין גדול בין קטן לא תחלוק בו והיכי דרבו חי צריך גט שיחרור אבל הכא שאין כאן מי שיכתוב ואמאי קטנים לא יצאו לחירות:
דילמא הלכה כאבא שאול. בתמיה:
יצאו לחירות. דהן קודמין לכל אדם להחזיק בעצמן ולזכות מן ההפקר:
למה. לא יצאו לחירות מפני שהן יצאו במיתת רבן וכל המחזיק בהן זכה א''כ מעתה אפי' גדולים ומשני שאני גדולים שיש להן דעת לזכות את עצמן:
מחלפא שיטתיה דר'. יהושע בן לוי תמן. לעיל אמר המתייאש מעבדו אינו רשאי לשעבד בו ולא חילק בין גדול לקטן והכא אמר הל' כאבא שאול קטנים לא יצאו לחירות ואמאי והא הפקר נינהו:
אמרין מרי דאמר ר' יהושע לשעבד. לענין שיעבוד הוא דקאמר התם שכיון שהפקירו אינו רשאי לשעבד בו:
דלא יהב לא יהב כלומר אבל מכל מקום מה שלא ניתן לא ניתן דהרי צריך ליתן לו גט שחרור כדקאמר לעיל:
דילמא הלכה לשעבדו. בתמיה כלומר וכי קאמר הכא הלכה לשעבדו דתיקשי לא קאמר אלא הלכה כאבא שאול לענין קטנים וטעמא דאף על גב שהפקר הן מכל מקום מעוכבין גט שיחרור אלא שפקע מהן רשות רבן דהרי מת ואין לו יורשין ואין כאן מי שיכתוב להן גט שיחרור והילכך גדולים שיש להם יד לזכות עצמן פקע רשותן בלא גט שיחרור אבל קטנים שאין להם יד לא וכל המחזיק בהן זכה:
וצריך לכאוב לו גט שיחרור והכא הוא אמר הכין. כלומר דעדיין היא גופה קשיא מדקאמר לעיל צריך לכתוב לו גט שיחרור וא''כ אמאי מחלק בין גדול לקטן כדמסיק הקושיא:
מִי מְשַׁחְרֵר. רַב אָמַר. בֵּין רַבּוֹ הָרִאשׁוֹן וּבֵין רַבּוֹ הַשֵּׁינִי. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אֵין לָךְ מְשַׁחְרֵר אֶלָּא רַבּוֹ הָרִאשׁוֹן בִּלְבַד. הָתִיב רִבִּי חַגַּיי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רַב. יִשְׂרָאֵל שֶׁהִלְוָה אֶת הַנָּכְרִי עַל חָמֵיצוֹ אַחַר הַפֶּסַח מוֹתָּר בַּהֲנָאָה. אִין תֵּימַר. בִּרְ יִשְׂרָאֵל הוּא וִיהֵא אָסוּר מָה עֲבִיד לָהּ רַב. אָמַר רִבִּי יוּדָן. קַל הוּא בְשִׁחְרוּר. כְּהָדָא דְתַנֵּי. הָעוֹשֶׂה עַבְדּוֹ אֻפּוֹתֵיקֵי. מְכָרוֹ אֵינוֹ מָכוּר. שִׁחְרְרוֹ מְשׁוּחְרָר. חֵיילֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן מִן הָדָא. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אֵינוֹ כוֹתֵב אֶלָּא מְשַׁחְרֵר. אִילּוּ הַמְשַׁעְבֵּד שָׂדֶה לַחֲבֵירוֹ וּמְכָרָהּ שֶׁמָּא אֵין בַּעַל חוֹב בָּא וְטוֹרֵף. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. פָּתַח לָנוּ רִבִּי יוֹחָנָן פֶּתַח (ר') מֵאִיר בְּדָה כְאוֹרָה. לֹא מָצִינוּ עֶבֶד מִשְׁתַּחְרֵר וְחוֹזֵר וּמִשְׁתַּעְבֵּד. מֵעַתָּה לֹא יִכְתוֹב לוֹ שְׁטָר עַל דָּמָיו. אָמַר רִבִּי אִילָא. מוּטָּב שֶׁיֹּּאמַר לוֹ. תֵּן לִי מָאתַיִם זוּז שֶׁיֵּשׁ לִי בְיָדָךְ. וְלֹא שֶׁיֹּאמַר לוֹ. עַבְדִּי אַתָּה. רַבָּנִין דְּקַיְסָרִין אָֽמְרִין בְשֵׁם רִבִּי בּיסא. אַתְיָא דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל כְּרִבִּי מֵאִיר. כְּמַה דְרִבִּי מֵאִיר קוֹנֵס בִּדְבָרִים כֵּן רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל קוֹנֵס בִּדְבָרִים. דְּתַנֵּי. 24a שְׁטָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רִבִּית קוֹנְסִין אוֹתוֹ וְאֵינוֹ גוֹבֶה לֹא אֶת הַקֶּרֶן וְלֹא אֶת הָרִיבִּית. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. גּוֹבֶה אֶת הַקֶּרֶן וְלֹא אֶת הָרִיבִּית.
Pnei Moshe (non traduit)
אין תימר ברשות ישראל הוא. כלומר לדידך דאמרת למפרע הוא גובה וא''כ החמץ בפסח ברשות ישראל הוא ויהא אסור וקשיא לרב:
מי משחרר. הא דקתני במתני' עבד שעשאו רבו אפותיקי ושחררו מי שחררו:
בין רבו הראשון ובין רבו השני. ה''פ לשיטתא דהאי תלמודא דרב סבר כמ''ד בפ' כל שעה בעל חוב למפרע הוא גובה כלומר אם בא לידי גוביינא אמרינן איגלאי מילתא למפרע דמשעה שהלוהו עמדו נכסיו הללו בחזקתו ולפיכך מן הדין שחרור של שניהם לאו שחרור הוא דהלוה אינו יכול לשחררו שמא לא יהיה לו מעות לסלקן לזמן הפרעון ומשאר נכסים לא יכול לסלקו דהא באפותיקי מפורש מיירי כדפרישית במתני' ונמצא משעת הגביי' קם העבד למפרע ברשותו של מלוה ושחרור דהלוה לאו כלום הוא וכן המלוה אינו יכול לשחררו שמא לא יבא לידי גוביינא מהעבד שהרי אם ירצה הלוה לסלקו במעות מסלקו ומתני' הכי מיתפרשא שורת הדין אין העבד חייב כלום במצות הנוהגות בבני חורין דמי הוא ששחררו לאו כלום הוא אלא מפני תיקון העולם הוא הואיל ויצא עליו שם בן חורין ואם הראשון שחררו ואח''כ בא לידי גוביינא כופין את רבו השני ועושה אותו ב''ח והעבד כותב שטר על דמיו ורשב''ג סבר אין העבד כותב דאיהו מאי עביד ליה אלא המשחרר כותב ואם השני שחררו ולא בא לידי גוביינא שסילקו הלוה במעות כופין רבו הראשון ועושה אותו ב''ח והעבד כותב שטר על דמיו ורשב''ג סבר המשחרר כותב וקמיפלגי בהיזק שאינו ניכר אי שמיה היזק או לא דהרי שחרור של שניהם לאו שחרור מן הדין הוא אלא מדרבנן והיזק שאינו ניכר מיקרי:
ר' יוחנן. פליג דס''ל כמ''ד מכאן ולהבא הוא גובה והילכך לאו ברשות של המלוה כלל הוא עד שעת הגבייה ושחרור שלו אפילו מדרבנן בעלמא לאו כלום הוא ואין לך קרוי משחרר אלא רבו הראשון בלבד ומתני' הכי מיתפרשא שורת הדין אין העבד חייב כלום לרבו שני ששיחרור של רבו הראשון הפקיעו מידי שיעבוד אלא מפני תיקון העולם שלא יפגענו בשוק ויאמר לו עבדי אתה כדמפרש לקמן כופין רבו שני לעשות אותו ב''ח והעבד כותב שטר על דמיו ורשב''ג סבר המשחרר כותב מפני שהזיק שיעבודו של חבירו ות''ק סבר המזיק שיעבודו של חבירו פטור:
מתניתא. ברייתא בפ' כל שעה ישראל שהלוה לעכומ''ז על חמצו לאחר הפסח אינו עובר:
שטר שיש בו ריבית. מפורש:
קל הוא בשיחרור. כלומר אימא לך בעלמא ס''ל לרב נמי ב''ח מכאן ולהבא הוא גובה ושאני בשחרור דקל הוא שהקלו בו הואיל ויצא עליו שם שיחרור מרבו השני ולפיכך מיתוקמא מתני' בשחררו רבו שני נמי:
כהדא כו'. דיש חילוק בין מכר לשיחרור הואיל ויצא עליו שם שיחרור וה''ה נמי לענין שיחרור של רבו שני:
חייליה דרבי יוחנן. ראיתו של ר''י דברבו ראשון לחוד הוא דמיתוקמא מתני' מדקאמר רשב''ג אינו כותב אלא משחרר ולא קאמר המשחרר דהוי משמע מי ששחררו כדמפ' רב אלא ש''מ דעל רבו הראשון קאי דלדידיה משחרר קרינן ליה דברשותו הוא כר' יוחנן:
אילו המשעבד כו'. לר' יוחנן פריך והשתא מסיק לה למילתיה לפרושי המתני' אליבי' כדאמרן:
שמא אין ב''ח בא וטורף. מן הלקוחות באפותיקי מפורש והכא נמי מאי איכפת ליה לשני בשחרור של הראשון וישתעבד בעבדו שהוא אפותיקי שלו:
פתח לנו ר' יוחנן. לפרש טעמא מה שפתח ג''כ ר' מאיר בזה דהיינו טעמא שלא מצינו כו' דכיון דחל עליו שיחרור תו לא פקע:
מעתה לא יכתוב לו. העבד שטר על דמיו ששיחרור של הראשון הפקיעו מידי שיעבוד ומשני ר' אילא מוטב כו' כדלעיל:
אתיא דרשבב''ג. דאמר המשחרר כותב כר''מ דקונם בדברים וטעמיה דרשב''ג נמי משום קנס הוא:
משנה: מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין עוֹבֵד אֶת רַבּוֹ יוֹם אֶחָד וְאֶת עַצְמוֹ יוֹם אֶחָד דִּבְרֵי בֵית הִלֵּל. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים תִּיקַּנְתֶּם אֶת רַבּוֹ וְאֶת עַצְמוֹ לֹא תִקַּנְתֶּם. לִישָּׂא שִׁיפְחָה אֵינוֹ יָכוֹל בַּת חוֹרִין אֵינוֹ יָכוֹל יִבָּטֵל. וַהֲלֹא לֹא נִבְרָא הָעוֹלָם אֶלָּא לְפִירְייָה וְרִבְייָה שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תוֹהוּ בְּרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ. אֶלָּא מִפְּנֵי תִיקּוּן הָעוֹלָם כּוֹפִין אֶת רַבּוֹ וְעוֹשֶׂה אוֹתוֹ בֶּן חוֹרִין וְכוֹתֵב שְׁטָר עַל חֲצִי דָמָיו. חָֽזְרוּ בֵית הִלֵּל לְהוֹרוֹת כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' מי שחציו עבד וחציו בן חורין. כגון עבד של שני שותפין ושחררו אחד מהן א''נ שקבל רבו ממני חצי דמיו ושחרר חציו באותן הדמים:
תקנתם את רבו. שאינו חסר כלום:
שפחה אינו יכול. מפני צד חירות שבו:
בת חורין אינו יכול. מפני צד עבדות שבו:
לא תוהו בראה. יוצר הארץ לא על תהו להיות ריקנין ברא אותם כי אם לשבת להיות בה ישוב יצרה:
כופין את רבו ועושהו בן חורין. וה''ה אם היה עבד של ק' שותפין ואחד מהן שחררו כופין את כלם לשחררו:
מתני' יצא בן חורין. אם ברח מן העכו''ם או שקנסו אותו ב''ד לפדותו כדאמרינן בגמרא רבו ראשון נותן את דמיו שכופין איתו לפדותו ואחר שפדאו לא ישתעבד בו וקנס חכמים הוא לפי שהפקיעו מן המצות וכן לח''ל יצא לחירות לפי שהוציאו מא''י:
מפני תיקון העולם. שלא ימסרו העכו''ם עצמן להרבות להביא שבויין כשרואין שמוכרין אותן ביותר מכדי דמיהן:
ואין מבריחין את השבויין מפני תיקון העולם. שמא יקצפו על השבויים העתידים לבא לידם ויתנום בשלשלאות וישימו בסד רגלם:
רבן שמעון בן גמליאל אומר מפני תקנת שבויין. דלא חייש רבן שמעון בן גמליאל על העתידים לבא בשביה אלא א''כ יש עתה עמו שבויים אחרים ואם אין שם שבוי אלא הוא יחידי מבריחין אותו והל' כתנא קמא:
יותר על דמיהן. שלא להרגיל אותן לגונבן ולגוזלן:
הלכה: מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין כול'. הֵיאַךְ אֶפְשָׁר חֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין. תִּיפְתָּר אוֹ כְרִבִּי. דְּרִבִּי אוֹמֵר. אָדָם מְשַׁחְרֵר חֲצִי עַבְדּוֹ. אוֹ דִבְרֵי הַכֹּל בְּעֶבֶד שֶׁלִּשְׁנֵי שׁוּתָפִין וְעָמַד אֶחָד מֵהֶן וְשִׁיחְרֵר חֶלְקוֹ. מָצָא מְצִיאָה. בְּיוֹם שֶׁל רַבּוֹ שֶׁל רַבּוֹ. בְּיוֹם שֶׁלְּעַצְמוֹ שֶׁלְּעַצְמוֹ. וְלֵית מָחָר בְּעֵי יְעַבְדָּהּ לֵיהּ לְמָרֵיהּ. קִידֵּשׁ אִשָּׁה. בְּיוֹם שֶׁל מָרֵיהּ אֵין חוֹשְׁשִׁין לְקִידּוּשָׁיו. בְּיוֹם שֶׁלְּעַצְמוֹ חוֹשְׁשִׁין לְקִידּוּשָׁיו. וְלֹא כֵן אָמַר רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין קִידֵּשׁ אִשָּׁה אֵין חוֹשְׁשִׁין לְקִידּוּשָׁיו. דִּכְוָותָא גֵּירַשׁ אֵין חוֹשְׁשִׁין לְגֵירוּשָׁיו.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' תיפתר או כרבי דפליגי בברייתא המשחרר חצי עבדו רבי אומר קנה וחכמים אומרים לא קנה או כד''ה בעבד של ב' שותפין:
מצא מציאה. זה שחציו עבד וחציו ב''ח לדברי ב''ה במשנה ראשונה:
ולית מחר בעי יעבדי' ליה למריה. כלומר טעמא מפר' מפני מה ביום של עצמו כולו לעצמו שהרי למחר בעי ליה לעבוד למריה ואין לו כלום הילכך ביום של עצמו כולו לעצמו:
ביום של עצמו חוששין לקידושיו. דכבן חורין הוא:
ולא כן כו'. כלומר דמייתי ראי' מהא דאמר ר' יוחנן בקידושין אם קידש אשה אין חוששין לקידושיו וקאמר התם דכוותה אם גירש אין חוששין לגירושין והיכי משכחת לה גירש הא אין לו קידושין אלא על כרחך דביום של עצמו חוששין לקידושיו ואם גירש למחר ביום של רבו אין חוששין לגירושיו:
תַּמָּן תַּנִּינָן. אֵין נוֹשְׂאִין נָשִׁים בְּמוֹעֵד. שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מִשּׁוּם בִּיטּוּל פִּרְייָה וְרִבְייָה. בְּעוֹן קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. עֵבֵד מָהוּ שֶׁיִּשָּׂא אִשָּׁה בְמוֹעֵד. אָמַר לֵיהּ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. לִיבְטִיל. וַהֲלֹא לֹא נִבְרָא הָעוֹלָם אֶלָּא לְפִרְייָה וְרִבְייָה. וְאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל שֶׁהוּא מְצוּוֶּה עַל פִּרְייָה וְרִבְייָה אָסוּר לוֹ לִישָּׂא אִשָּׁה בְּמוֹעֵד.
Pnei Moshe (non traduit)
תמן תנינן. במועד קטן:
משום ביטול פריה ורביה. שהכל ימתינו ויצפו לישא במועד שיהיו עושין סעודה אחת למועד ולנשואין ואין אדם נושא אשה כל השנה כולה:
עבד מהו שישא אשה במועד. אם מצווה הוא על פריה ורביה או לא ופשיט לה ממתניתין שהוא מצווה על פריה ורביה ואסור לישא במועד:
משנה: הַמּוֹכֵר אֶת עַבְדּוֹ לַגּוֹיִם אוֹ לְחוּצָה לָאָרֶץ יָצָא בֶּן חוֹרִין. אֵין פּוֹדִין אֶת הַשְּׁבוּיִין יוֹתֵר עַל כְּדֵי דְמֵיהֶן מִפְּנֵי תִיקּוּן הָעוֹלָם. וְאֵין מַבְרִיחִין אֶת הַשְּׁבוּיִין מִפְּנֵי תִיקּוּן הָעוֹלָם. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִפְּנֵי תַקָּנַת שְׁבוּיִים. וְאֵין לוֹקְחִין סְפָרִים תְּפִילִין וּמְזוּזוֹת מִן הַגּוֹיִים יוֹתֵר עַל כְּדֵי דְמֵיהֶן מִפְּנֵי תִיקּוּן הָעוֹלָם.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' מי שחציו עבד וחציו בן חורין. כגון עבד של שני שותפין ושחררו אחד מהן א''נ שקבל רבו ממני חצי דמיו ושחרר חציו באותן הדמים:
תקנתם את רבו. שאינו חסר כלום:
שפחה אינו יכול. מפני צד חירות שבו:
בת חורין אינו יכול. מפני צד עבדות שבו:
לא תוהו בראה. יוצר הארץ לא על תהו להיות ריקנין ברא אותם כי אם לשבת להיות בה ישוב יצרה:
כופין את רבו ועושהו בן חורין. וה''ה אם היה עבד של ק' שותפין ואחד מהן שחררו כופין את כלם לשחררו:
מתני' יצא בן חורין. אם ברח מן העכו''ם או שקנסו אותו ב''ד לפדותו כדאמרינן בגמרא רבו ראשון נותן את דמיו שכופין איתו לפדותו ואחר שפדאו לא ישתעבד בו וקנס חכמים הוא לפי שהפקיעו מן המצות וכן לח''ל יצא לחירות לפי שהוציאו מא''י:
מפני תיקון העולם. שלא ימסרו העכו''ם עצמן להרבות להביא שבויין כשרואין שמוכרין אותן ביותר מכדי דמיהן:
ואין מבריחין את השבויין מפני תיקון העולם. שמא יקצפו על השבויים העתידים לבא לידם ויתנום בשלשלאות וישימו בסד רגלם:
רבן שמעון בן גמליאל אומר מפני תקנת שבויין. דלא חייש רבן שמעון בן גמליאל על העתידים לבא בשביה אלא א''כ יש עתה עמו שבויים אחרים ואם אין שם שבוי אלא הוא יחידי מבריחין אותו והל' כתנא קמא:
יותר על דמיהן. שלא להרגיל אותן לגונבן ולגוזלן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source